פס"ד בעניין בניית בתי מגורים ללא היתר על קרקע חקלאית המהווה שמורת טבע

>

המערערים מס' 1-3 הועמדו לדין בבית משפט השלום בעכו בת"פ 3745/06 וכתב האישום ייחס להם ביצוע של עבודות בנייה של שני בתי מגורים, האחד בשטח של כ-143 מ"ר והשני בשטח של 293 מ"ר וזאת בתחומי הישוב בית ג'אן, על קרקע חקלאית, באזור המוגדר כשמורת טבע, וללא היתר כדין.

על פי כתב האישום ניתן כנגד המערערים צו הפסקה שיפוטי וכן צו למניעת פעולות אשר נמסר על ידי הדבקתו על גבי קירות הבתים ביום 1.5.06.

עוד נטען בכתב האישום כי למרות הצווים השיפוטיים המשיכו המערערים בביצוע עבודות הבנייה תוך הפרת הצווים הללו. העבירות שיוחסו למערערים בכתב האישום, היו, אם כן, עבירות של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, ובסטייה מתוכנית, עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א),(ב),(ג), 208, 218 לחוק התכנון והבנייה וכן הפרת צו הפסקה מינהלי לפי סעיפים 237, 224 לחוק וכן הפרת צו הפסקה שיפוטי לפי סעיפים 239, 240 לחוק וכן הפרת צו למניעת פעולות לפי סעיפים 246, 249 לחוק.

בישיבת בית המשפט מיום 18.9.07 הודיע אביהם של הנאשמים כי הוא זה אשר אחראי לעבודות הבנייה, ולא בניו, המערערים מס' 1-3, ולפיכך התיר בית המשפט הגשת כתב אישום מתוקן ואביהם של המערערים צורף כנאשם מס' 4.

משהודיע בא כוח המאשימה כי בכוונתה לעתור למאסר בפועל למערערים מס' 1-3 הורה בית המשפט קמא כי מערערים אלה ייוצגו על ידי עורכי דין מן הסנגוריה הציבורית.

משכפרו המערערים בעובדות כתב האישום, נקבע הדיון להוכחות ליום 12.5.08.

בישיבה שהתקיימה באותו מועד הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסדר טיעון לפיו יחזרו בהם המערערים מכפירתם, כתב האישום יתוקן על דרך של תיקון שטחי הבתים שנבנו (שטח המבנה הקטן יותר הוקטן ל-113 מ"ר ואילו שטח המבנה הגדול הוקטן ל-285 מ"ר) ועל דרך של מחיקת הוראת החיקוק בדבר הפרת צו מינהלי, והמערערים יורשעו על פי הודאתם.

בישיבה זו אכן הורשעו הנאשמים ובא כוח המשיבה הודיעה כי בכוונתה לעתור להטלת קנס בשיעור כפל שווי של המבנים שנבנו שלא כדין, היא מסרה לידי הסנגורים חוות דעת של שמאי מטעמה וכמו כן הצהירה בפני בית המשפט כי הגיעה לכלל הסכמה עם הסנגורים שלפיה, כנגד המערער מס' 4 לא תבקש הטלת מאסר בפועל. בית המשפט דחה את הדיון לתאריך 14.7.08 לשם קיום דיון בטיעון לעונש.

בישיבת 14.7.08 מסרו המערערים חוות דעת של מומחה מטעמם לעניין שווי הבניינים ובית המשפט קבע ישיבה נוספת ליום 7.10.08 לשם חקירת המומחים.

בעת הישיבה שנקבעה כאמור, הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו להסדר טיעון חלקי לפיו יוטל על המערערים, בחלקים שווים, קנס כולל בסך של 290,000 ש"ח הכולל בחובו אף מרכיב של כפל שווי על פי סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, וכי המשיבה לא תבקש לגזור מאסר בפועל על המערער מס' 4 וביתר העניינים יטענו הצדדים באופן חופשי את טיעוניהם לעונש. באותה ישיבה נשמעו טיעונים חלקיים ונקבעה ישיבה נוספת להשלמת הטיעונים ליום 12.10.08.

בישיבה הנדחית ביקש המערער מס' 4 לחזור בו מהודאתו וכן מהסדר הטיעון וביקש כי הישיבה תידחה על מנת שיוכל לשכור את שירותיו של עו"ד פרטי עבורו ועבור שלושת בניו, המערערים מס' 1-3, במקום הסנגורים מן הסנגוריה הציבורית אשר ייצגו אותם עד אותה עת.

בית המשפט נעתר לבקשה ודחה הדיון ליום 23.10.08. בישיבה זו, התייצב עו"ד שקיב עלי, הגיש ייפוי כוח בשם ארבעת המערערים, ובית המשפט שיחרר את הסנגורים מן הסנגוריה הציבורית מייצוג המערערים ודחה הדיון פעם נוספת, לתאריך 26.10.08, על מנת ליתן אפשרות לעו"ד עלי להכין את ייצוגם של המערערים כראוי.

בישיבה שהתקיימה ביום 26.10.08 ביקש עו"ד עלי מבית המשפט לאפשר למערערים לחזור בהם מהודאתם, וכפועל יוצא מכך לבטל את הסדר הטיעון.

בא כוח המערערים טען בעניין זה טענות שונות, ובהן כי היה פגם במסירת הצו השיפוטי למערערים, וכי הודאתם, על כן, בעבירה של בנייה בניגוד לצו הפסקה שיפוטי נעשתה מתוך טעות וחוסר הבנה, וכי עסקת הטיעון גורמת להם עיוות דין, וכן כי הטלת כפל שווי איננה ראויה כאשר המדובר בבנייה בלתי חוקית של בתים פרטיים, אלא בבניינים מסחריים בלבד, ולכן הייצוג המשפטי שניתן להם היה ייצוג בלתי ראוי, ויש לאפשר להם לחזור בהם מהודאתם.

לאחר ששמע בית המשפט טיעון ארוך בעניין זה, הן של עו"ד עלי והן של בא כוח המשיבה, החליט הוא לדחות את בקשת המערערים לחזור בהם מן ההודאה אך התיר להם לחזור מהסכם הטיעון ואיפשר להם לטעון לעונש באופן חופשי.

תוך שהוא מפרט את עיקרי ההלכות הנוהגות בקשר עם חזרה מהודייה, ביאר בית המשפט קמא כי בית המשפט יראה טעם מיוחד להתיר לנאשם לחזור בו מן ההודייה, כולה או מקצתה, במקרים בהם קיים חשש כי ההודאה נעשתה מחמת טעות, בין אם טעות בהבנת משמעותה של ההודאה או טעות לגבי תוצאותיה, הלכה למעשה, או בדרך הצגתה של ההודאה, וכי בכל מקרה עליו לבדוק מהי הסיבה הכנה והאמיתית המביאה את הנאשם לבקש את החזרה מן ההודייה, האם היא נובעת באמת מתוך אמונה כנה בחפותו, או שמא אין היא אלא תמרון פסול, בשל הערכה מחודשת לגבי סיכוייו בעת בירור המשפט לגופו של עניין.

משמצא בית המשפט קמא כי המערערים לא הציגו בפניו שום נימוק המצדיק חזרה מן ההודייה, או להראות כי נעשה להם עוול כלשהו או עיוות דין, חלילה, מעצם ההודייה, וזאת בהיותם מיוצגים על ידי סנגורים אשר עשו מלאכתם נאמנה, דחה, כאמור, בית המשפט את בקשתם לחזור בהם מן ההודייה, אך על מנת להפיס את דעתם איפשר להם, כאמור, לבטל את הסדר הטיעון ולטעון טענותיהם לגבי העונש כרצונם.

ראוי לציין כי בישיבה שנקבעה ליום 23.2.09 הודיע עו"ד עלי כי המערער מס' 4 הלך, למרבית הצער, לבית עולמו, ולפיכך ההליכים נגדו הופסקו. באותה ישיבה הוצגו חוות דעת של שמאים וכן נחקר השמאי מטעם המשיבה, ובישיבה נדחית שנתקיימה ביום 4.3.09 נתקיימה חקירת השמאי מטעם המערערים, וביום 19.3.09 נשמעו טיעוני הצדדים לגבי העונש.